<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת האזינו</h1>
<h2>דף פו:</h2>
האזינו השמים וגו' [דברים ל"ב]. לפי שעלה משה למרום, והיה קרוב לשמים נאמר לשון האזנה שהוא לשון קרוב (לשמים) והיה רחוק לארץ ולכך אמר לשון שמיעה לארץ שנ' ותשמע הארץ, ישעיה שהיה קרוב לארץ ורחוק מן השמים, הפך דבריו ואמר (ישעי' א' ב') שמעו שמים והאזיני ארץ. וחכמים אומרים להיות עדותן מכוונים ליתן שמיעה והאזנה לשמים וארץ שהיו עדים בין הקב"ה לישראל. ד"א האזינו השמים. לפי שהיו שמים מרובים לפי שיש ז' רקיעים אמר משה בלשון מרובה לשמים שנ' [האזינו השמים וכן אמר ישעי' בלשון מרובה שנ'] שמעו שמים, והארץ שהיתה יחידה אמר משה בלשון יחיד שנ' ותשמע הארץ וכן אמר ישעיה לארץ בלשון יחיד שנ' והאזיני ארץ. ד"א לכך שינה בכאן שמיעה על הארץ והאזנה על השמים כי פי' האזינו השמים, שאין ישראל עושין ומקיימין התורה שנתנה מן השמים שנ' (שמות כ' כ"ב) כי מן השמים דברתי עמכם. ותשמע הארץ. שלא קיימו מה שדברו על הארץ (שם כ"ד ז') וכל אשר דבר ד' נעשה ונשמע. ד"א האזינו השמים. שלא עשו ישראל עיבור שנים וקביעות חדשים שנתן להם בשמים שנ' (בראשית א' י"ד) והיו לאותות וגו'. ותשמע הארץ. שלא עשו ישראל מצות שנתנו להם בארץ לקט שכחה ופיאה ומעשרות [ותרומה] וחלה ובכורים שמיטות ויובלות. ד"א האזינו וגו'. משה העמיד עדים שהם קיימים לעולם. ועל העדים לפשוט ידם תחילה שנ' (דברים י"ז ז') יד העדים תהיה בו בראשונה וגו'. ולכך בזמן שהן עושין רצונו של מקום כתיב (הושע ב' כ"ג) אענה את השמים ואת הארץ ואומר והארץ תענה את הדגן והתירוש וגו' ואומר (דברים י"א י"ד) ונתתי מטר ארצכם וגו', אבל בזמן שאין עושין רצונו של מקום כתיב (שם י"ז) ועצר את השמים וגו' וכתיב והאדמה לא תתן את יבולה וגו'. משל למלך שמסר לבנו לשני פדגוגין ואמר להם אם הוא עושה רצוני תהיו תפנקו אותו במיני תפנוקים, ואם אינו עושה רצוני אל יטעום כלום. ד"א האזינו השמים. אמר הקב"ה הסתכלו בשמים ובארץ [שבראתי] לשמשכם ולא שינו מדתם וצוויין.
